מערכת ההוצאה לפועל תפקידה לבצע ולאפשר גביה של חובות, הנובעים מחיובים שונים כגון: פסקי דין, שטרות, משכנאות ומשכונים. מערכת ההוצל"פ אינה פוסקת במחלוקות בן הצדדים אלה פועלת אך ורק לצורך ביצוע הליכי הגביה.
רשם ההוצל"פ – נמצא בראש כל לשכת הוצל"פ בארץ. סמכותו לדון ולהחליט בכל עניין הנוגע לניהולו של הליך בהוצל"פ.
הערה: האם כתוב בחוק "כל עניין"? לא. בתקנה 126א לתקנות ההוצאה לפועל מופיעות המילים "בכל עניין" – הסמכות לא נובעת מהחוק אלא מתוארת בתקנות).
תקנות אינן מסמיכות לעולם, רק החוק מסמיך. תקנות יכולות לתאר סמכות. למשל: תקנה 409 בסד"א הקובעת שאי אפשר לערער על החלטה לתת רשות ערעור. האם תקנה יכולה לעצור זכות? התקנה רק מתארת את הזכות, אך לא קובעת אותה. הקביעה היא דרך הסמכות הטבועה, והסמכות הטבועה היא רק בענייני פרוצדורה (בג"צ לב). הסמכות הטבועה על פי השופט ברק היא הזכות של כל ערכאה דיונית לחוקק לעצמה את הכללים.
לרשם ההוצל"פ יש סמכות לדון בכל עניין שנוגע להליכי הוצל"פ. הסמכויות הללו הן בעיקר מנהליות, וישנן כמה סמכויות שיפוטיות:
- חיוב צד שלישי בתשלום החוב הפסוק – סעיף 48.
- חיוב נאמן בתשלום החוב הפסוק – סעיף 24.
- חיוב כונס נכסים בתשלום החוב הפסוק – סעיף 58.
- דיון בטענת פרעתי – סעיף 19.
- מאסר (כרגע מושהה בשל הוראת השעה) – סעיף 70.
סמכויותיו המנהליות: הטלת עיקולים, מינוי כונסי נכסים, עיכוב יציאה מהארץ.
מנהל לשכת הוצל"פ – תפקידו לבצע את הצווים וההוראות של הרשם. הוא הזרוע הביצועית של הרשם. מדובר על פקיד של משרד המשפטים, ותפקידו לבצע את הוראות הרשם.
לעיתים את תפקידיו של המנהל מבצעים בעלי תפקידים שמנהל הוצל"פ האציל להם סמכויות ותפקידים – גובים או חברות (עורכי דין, מתמחים).
אזהרה – עם פתיחתו של תיק הוצל"פ, נשלחת לחייב אזהרה. באזהרה מצוין מספר התיק, ופרטי החיוב.
חקירת יכולת – אם לחייב אין אפשרות לעמוד בתשלום החוב במלואו, עליו להתייצב לחקירת יכולת תוך 20 יום, ואם החייב לא עושה זאת, החוק רואה בו "חייב המשתמט מתשלום חובותיו". במקרה זה הוא צפוי לסנקציות קשות.
חקירת יכולת היא חקירה מקיפה בדבר יכולתו הכללית של חייב פרטי. חקירת יכולת היא זכות של הזוכה אבל גם של החייב. החייב יכול לדרוש בכל שלב שתבוצע חקירת יכולת. המטרה היא להוכיח לכל המעוניין את היכולת הכלכלית האמיתית של החייב, זאת על מנת שיקבע סכום ההחזר החודשי.
מדובר על חתימה על טופס ויתור סודיות המאפשר לבדוק כספות, חשבונות בנק, נכסים וכספים – החייב מאפשר כניסה לכל מקום ולכל מקור מידע – אפשר לדעת עליו את הכל. כמו כן, החייב ימלא שאלון שמתייחס גם לנכסי בני המשפחה החיים עימו.
אם הבנק לא משתף פעולה, או כל צד שמפריע להתנהלות ההליך – אז הבנק ישלם את החוב של החייב. הצדדים חייבים לחשוף את כל המסמכים שהרשם דורש.
איחוד תיקים – כאשר מתנהלים נגד חייב מספר תיקים, הוא רשאי לבקש מהרשם לאחד את כל התיקים מכל הלשכות, לתיק מרכזי אחד המכונה "תיק איחוד". בקשה שכזאת מגישים בלשכה שבה נמצאים מירב התיקים, או החוב המרכזי (הגדול ביותר). מטרת איחוד התיקים הוא לקבוע תשלום חודשי אחד המתייחס לכל התיקים גם יחד.
לתיקי האיחוד לא מצרפים תיקי מזונות או משכנתא. איחוד הוא בנושא חובות כספיים רגילים.
חייב מוגבל באמצעים – חייב שאינו מסוגל לשלם את כל חובותיו בתקופה הקבועה בחוק, גם אם יעשה מאמץ גדול – יקרא "חייב מוגבל באמצעים", ואז יוטלו עליו מספר הגבלות: עיכוב יציאה מהארץ, הגבלות חמורות בבנק ישראל, הגבלות בשימוש בצ'קים ואשראי, והגבלה להיות בעל עניין בחברה – לא יוכל להיות בעלים, מחזיק במניות או דירקטור).
(יש לשים לב שההגדרות בחוק ההוצאה לפועל שונות מהגדרות סדר הדין האזרחי)
מקרקעין – מקרקעין הם הקרקע כולל כל הזכויות שנרשמו בחברה המשכנת או בממ"י. הקרקע צריכה להיות חלק ממרשם. משמע: לפי סד"א אפשר לעקל בטאבו את המקרקעין עצמם, ובהוצל"פ ניתן לעקל גם זכויות במקרקעין (שזה על פי חוק המיטלטלין).
עיקול – בסד"א, עיקול משמעותו: עיקול של מה שקיים כעת בחשבון. בחוק ההוצאה לפועל, העיקול נמשך עוד 90 יום. כלומר: מה שבחשבון הבנק באותו רגע, וכל מה שיכנס 90 יום קדימה, ויש כללים שונים לגמרי. ההבדל: האם מעקלים על פי צו בית משפט, או על פי הוראה של הרשם?
צד ג' – כל אדם שאינו צד בתיק: לא חייב ולא זוכה, אבל יש לו נגיעה כלשהי בתיק. למשל: מפעל הפיס יכול להיות צד שלישי, כי הוא מחזיק כספים של אנשים שהם חייבים.