כיצד בית המשפט יחליט על סכום הפיצוי בגין לשון הרע?

כאשר קובע בית המשפט כי ביצע אדם או עסק עוולת לשון הרע כנגד אדם אחר או כנגד עסק אחר, יבקש בית המשפט להחזיר את המצב לקדמותו. במרבית המקרים הנזק שנגרם הוא כזה שלא ניתן לבטלו ואז הפיצויים יהיו גבוהים מאשר במצב בו ניתן להחזיר את המצב לקדמותו. בנוסף, חוק איסור לשון הרע קובע פיצוי גם כאשר לא הוכח שנגרם נזק (היום כ- 75,000 ₪) ובמקרים בהם הוצאת הדיבה היתה בכוונה תחילה לגרום נזק – הסכום יהיה כפול (היום כ- 150,000 ₪).

יש לזכור כי לפיצוי בעוולת לשון הרע לא רק תכלית של השבת המצב לקדמותו, אלא גם תכלית עונשית של סנקציה כלפי הנתבע ותכלית חינוכית-הרתעתית שעניינה הפיצוי הנזיקי במבט לעבר כלל הציבור.

מה יהיו השיקולים אותם יבחן בית המשפט בבואו לפסוק את הפיצוי הראוי לאדם או לעסק שהוציאו את דיבתו?

1. אופי הפגיעה ונסיבותיה ומעמדם של הפוגם והנפגע
2. החשש מפני האפקט המצנן על חופש הביטוי הוא שיקול רלבנטי לעניין קביעת שיעור הפיצוי
3. סכום הפיצוי בגין לשון הרע נגזר מנקודת האיזון הראוי בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי
4. בעניין פיצוי על פגיעה בשמו של איש ציבור, שני כוחות מושכים לכיוונים מנוגדים
5. אין לעיתון כמזיק מעמד מיוחד לצורך הערכת הפיצויים בגין לשון הרע, ואלה יושפעו, בין היתר, מהיקף תפוצתו ומהתנהגותו
6. במרבית המקרים יהיה קשה לקבל צו מניעה מבית המשפט לגבי מניעת פרסום עתידי. יועדפו פיצויים (ואף סעד הצהרתי ותיקון פרסום) על פני סעדים מניעתיים.
7. נזק לא רכושי הוא נזק בר-פיצוי, גם כאשר הנזק הוא לשם הטוב, ובקביעת שיעור הפיצוי יש להתחשב בנסיבות שונות ולהימנע מקביעת "תעריפים"
8. חזרה על דברים שנאמרו כבר עשויה להקל עם המפרסם לשון הרע
9. בפסיקת פיצויים על עוולת לשון הרע, יש להביא בחשבון את היקף ההשמצה ופרסומה, והתנהגותו של המעוול בזמן המשפט

זכרו! על פי חוק איסור לשון הרע, עניין עשוי להיחשב כלשון הרע אם מטרתו היתה להשפיל, לבזות, או לפגוע בעבודתך. אולם, לא כל עניין הנופל תחת הגדרת לשון הרע הינו עניין שניתן לתבוע פיצויים בגינו, מאחר והחוק מונה שורה של הגנות מפני תביעה. אחת מהן היא כאמור הגנת "אמת דיברתי".

תביעות בגין לשון הרע הינן תיקים בהם יש דרישה לציטוט המילים המדויקות, הזמן המדויק והביטוי המדויק. לא ניתן לכתוב "הכפישו את שמי בכתבה ומצ"ב הכתבה" אלא צריכים לרשום את המילים המדויקות של הפרסום המבזה.

על כן, יש להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום כדי לבחון האם העניין המדובר הוא בר תביעה או שלא. רק עורך דין שמבין היטב בתחום יוכל לעשות אנליזה מקדמית כדי לבחון את כדאיות התביעה, הדרך הנכונה לתבוע והסכומים שניתן לתבוע.

פסקי הדין שקבעו את ההלכות בעניין הינם:

• ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי
• רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר
• רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף
• ע"א 697/77 צבי פייט, ואח' נ' שמעון סופר
• ע"א 30/72 שמואל פרידמן נ' שמואל סגל